12/12/12

איל,

דצמבר 2012... ואני מנסה למצוא את המילים הנכונות כדי לתאר את המקום שאני נמצאת בו היום. ולא, לא כי קשה לי .. אלא מכיוון שאני כל כך מאושרת ושלמה עם עצמי ואני לא יודעת מאיפה להתחיל.

כותבת לך היום גלי אחרת מזו שפגשת לפני שנה וחצי. גלי שמחה, פחות מתוסכלת , יותר מרפה וששולטת ברעשים הצורמים שהצליחו לטלטל אותי בעבר ולהרעיד את האדמה שעמדתי עליה.
 

הפגישות הטיפוליות שחלקן היו קשות כקריעת ים סוף, פגישות שהמון כאב, קושי ,תסכול, זכרונות וחוויות רעים שסיכלו את זכותי לחיים שקטים צפו ונאלצתי להסתכל להם בעיניים ולהתמודד איתם, הצפתי סיטואציות שכל השנים הדחקתי ושהשפיעו על חיי .

יחד עם זאת, יכולתי בעזרתך, לראות ולהבין איך החוויות הרעות והקשות השתלטו על מחשבתי, התנהלותי ותגובותיי.

הקירות בחדר יעידו ... קרביי התהפכו, הגולה בגרון חנקה כל פעם מחדש ,הגוף התכווץ, הבחילות הציקו  והיו כל כך הרבה לילות ששנתי נדדה ...

אבל הצלחנו, כן!! הצלחנו. אלמלא האמונה שלך בי , ביכולת שלי להתגבר , גם כשהדרך היתה קשה , לא הייתי מצליחה להגיע  למקום שאני נמצאת בו היום. מתרכזת בהווה ובעתיד , נוטשת את העבר . אני יודעת וברור לי שצלקות אינן מגלידות לעולם, הן לעולם יזכירו את מה שחוויתי בעבר, אך ההסתכלות עליהן היום תהיה ממקום מתגבר ולא ממקום קורבני.

התקופה האחרונה בחיי היתה תקופה של חשבון נפש, תקופה שהצריכה ממני תעצומות נפש , שאף פעם לא הבנתי קיימות בי. למדתי להסתכל על התמונה הכוללת , על היכולות שלי, על הכוחות הנפשיים שהיו בי .

והיום , אני יכולה לומר לך שהיו פעמים, לפני פגישות ,שלא רציתי להגיע, שפחדתי להתמודד... ואני כל כך שמחה שמצאתי את הכוחות.

והילדים שלי, אהבות חיי...תמיד ידעתי שיש לי ילדים מוצלחים , שהם מושא גאוותי. הצלחתי להבין בתקופה האחרונה שהצלחתם איננה מובנת מאליה. שמה שהניע אותי כל אותן שנים "קורבניות" הוא טיפוח הילדים כשלאט לאט קרעתי תחת נטל הטיפול וההתמודדות עם העבר. עד שהגעתי אליך (וזה היה בכלל "בגלל הילדים" J) לא הבנתי שתחושת הקריסה הנפשית , ההתפרצויות על הילדים, הזוגיות המקרטעת הם פועל יוצא של פצע פתוח מדמם שמעולם לא טיפלתי בו.

 ובעזרתך.. למדתי לשים גם את עצמי במרכז . הבנתי שאלמלא אטפל בעצמי, לא אוכל "להיות שם" עבור ילדיי , ועבור אושרי. זה לא היה קל אך עקב בצד אגודל, התחלתי לראות אור מנצנץ בקצה המנהרה... וככל שהיה קשה יותר בטיפול, היה יותר קל ביומיום... והאור התגבר.

אחת הפעמים שהבנתי שאני מתחילה להתגבר זה כשהצלחתי "לצחוק" על עצמי בפעם הראשונה... וזו היתה הקלה מאין כמוה.

ועכשיו... ממש ממש כמעט לפני סוף הפגישות שלנו , אני רוצה לומר תודה.

תודה על שהיית שם בשבילי , כל הזמן, 24/7 , במייל , בטלפון , ב SMS.

תודה שתמיד הזכרת לי שמלימון תמיד אפשר לבחור להכין לימונדה ולא חייבים לסבול את החמוץ החמוץ הזה.

תודה שהפגנת אמפטיה לעבר שלי, אבל יותר מכך לכל הצלחה שלי.

תודה שלימדת אותי להניח לאכזבות של אתמול ולמנוע מהם לסכל את המשאלות שלי ליום המחר.

תודה שתמיד תמיד הזכרת לי מאחורי העננים תמיד יש שמיים כחולים.

תודה ,תודה, תודה  !!! על הכל.

אני מרגישה ששבע השנים הרעות מאחוריי (דיברנו על זה, על הסמליות...) ומאז... הכל מחייך אליי. השקט בבית , היעדר ההתעסקות היומיומית והאובססיבית בהתנהלויות בירוקרטיות , הזוגיות החדשה והמושלמת שבניתי לעצמי – כשאליה הגעתי עם כוחות אחרים , עם ראייה אחרת וממקום הכי  טוב שיכולתי להיות בו.

במקורות כתוב ש"כל המציל נפש אחת מישראל , כאילו הציל עולם ומלואו".. אחת הפעמים שמאד התרגשתי מהמשפט הזה , היא בדקות האחרונות של הסרט "רשימת שינדלר".. כשהיהודים שניצלו הקדישו לשינדלר את המשפט חרוט על טבעת שיצקו משיניהם שלהם...
ולהבדיל אלף אלפי הבדלות , אני מקדישה לך את מלוא תודתי והערכתי  שבאה מעמקי נשמתי ולאחר "שואה" פרטית שלי.  וכן, אתה בהחלט יכול לזקוף לזכותך... הצלת אותי , נפש אחת מישראל  ואיתה - עולם ומלואו.

שוב, המון תודה.

גלי